קולות מהדרך

נחתנו בגנדו אחרי אחת עשרה והספק חיכה בחניון עם הניירת כבר מודפסת. עשרים דקות אחר כך היינו על כביש ה-GC-1 בדרך דרומה.

אספנו במספלומאס ביום הרביעי במקום בשדה התעופה, מה שחסך לנו שלושה ימים של תשלום על רכב שהיה חונה מחוץ לדירה.

לקחנו רכב ידני קטן במעלה כביש ה-GC-60 דרך פאטאגה לטחדה. איטי, תלול, ושווה כל פנייה חדה. המנוע החזיק אותו בירידה כמעט בלי לגעת בבלמים.

פוארטו דה מוגן בנוי במעלה צידי העמק והרחובות צפופים, אז שמחתי שביקשנו רכב אוטומטי. החניה במלון היא מה שהצדיק לשמור על הרכב.

כרטיס דביט התקבל בלי שום דרמה, מה שהדלפקים בתוך הטרמינל אמרו לנו שבלתי אפשרי. שום דבר לא נתפס ושום דבר לא הופיע בדף החשבון אחר כך.

השתמשנו ברכב לצפון, לא לעיר. לאס קנטרס וגטה הם מרחק הליכה; ארוקאס וטרור לא. החניון התת-קרקעי ליד טריאנה היה התשובה הקלה ללילה.

נסענו מהדרום השמשי לתוך עננים באגאטה וחזרה תוך שעה. הדלק היה זול באופן ניכר מאשר בבית, מה שאף אחד לא סיפר לנו לפני שהגענו.